Ilana’s Eulogy for Niot, Six Years / הספדה של אילנה לנאות אחרי 6 שנים


גרסת המקור בעברית למטה



We stand here on a clear spring day, the sixth spring since you fell, as everything blooms. The buds are coming out on the citrus trees in our garden. Every year, when the fruit ripened, I would ask you to go down and pick clementines and oranges. You could reach fruit that was out of my grasp.

It is hard to accept that you are not here with us. In recent years we have represented you at the weddings of your friends. At every wedding we see the circles of friendship whose moving force is actually you. And I imagine how different life would look if you were still here with your big smile, good heart, and your special ability to accept life in an uncomplicated and direct way.

Memories: You came to me in the kitchen, pondering out loud. A girl had captured your heart and you were wondering what to do. Your eyes were sparkling and good. I said to you: Tell her what you feel. And you were so happy and you surrounded me with so much love.

And I remember your strong back when you sat in the dining room with the computer during the time you were at home on medical leave, and I didn’t know that those were my last days with you.

But I want to tell you about all the good that you still accomplish in the world. Abba dedicated his new book to you. And there is much joy from your brother and sisters. Mizmor is making a life commitment with Shaked, and I’m certain that you would really like Shaked. Asor and Adi are doing well in their studies. Misgav returned from a long road trip in the United States, during which she saw and learned a great deal. They all give us a lot of joy, even if that joy is never whole because you are not with us.

About a month ago we attended a meeting of the coordinators of the Niot Project, which we helped establish in your memory. Today, the name Niot is known to many students who receive extra help in their studies because of with inspiration from you. The coordinators we met are devoted, very sensitive to their students, and very much value your legacy.

Everything I do today is actually thanks to you. I have learned what it is to give with one’s whole heart and unconditionally, and I carry that out in my volunteer work. I see you before me in everything I do. You are the flower in my garden when I go out to tend the planters on the balcony. I feel that you are so close there.

Thanks to you we have also made new friends who are our partners on our journey. In June I will go to Poland in the framework of an IDF “Witnesses in Uniform” delegation. It is very important for me to do this difficult journey, one that you yourself did. In that, as in all my activity, I see my life intertwined with yours. You should know that the army, and the Golani Brigade in particular, which you lived so much and in which you were so proud to serve, envelops us with love. In doing so, the army is giving back what you gave it—you were very sensitive to the needs of your fellow-soldiers. On Seder night six years ago, the last night you were with us, you made a point of saying that, as we sat at the table, there were soldiers guarding and going off on missions, and that it was important for us to remember that and mention them.

In all these ways, you cast a ray of light into our longing. In all these ways, we feel that you are still with us. My struggle to accept the void, the abyss that opened up when you left us, the difficulty of accepting that you completed your allotted time on earth in only twenty years, is very difficult. Understanding it is beyond me.

Only one small request. Come visit me in a dream. Inta omri.*

* Arabic for “You are my life,” the name of a famous song sung by Um Kulthum, and a term of endearment that Ilana and Niot used with each other.


נאות הגעגוע שלי –
אנחנו עומדים כאן ביום אביב צח, האביב השישי מאז שנפלת, כשהכל פורח. הניצנים יוצאים על עצי פרי ההדר בגינה שלנו. כל שנה, כשהפרי היה בשל, הייתי מבקשת ממך לרדת לקטוף קלמנטינות ותפוזים. יכולת להגיע לפרי שלא היה בהישג-ידי.

קשה לקבל שאתה לא איתנו. בשנים האחרונות ייצגנו אותך בחתונות של חבריך. בכל חתונה אנחנו רואים מעגלי החברים שבעצם אתה הכוח המניע בהם. ואני מדמיינת כמה החיים היו נראים אחרת אם היית עדיין כאן עם החיוך הגדול, טוב-לבך, והיכולת המיוחדת שלך לקבל את החיים בדרך התמימה והישרה.

זכרונות: באת אלי במטבח, מהרהר בקול רם. בת אחת תפסה את לבך והתלבטת מה לעשות. העיניים שלך היו נוצצות וטובות. אמרתי לך: תגיד לה את מה שאתה מרגיש. ונורא שמחת ועטפת אותי בכל כך הרבה אהבה.
ואני זוכרת את הגב החסון שלך כשישבת בפינת אוכל עם המחשב בתקופה שהיית בגימלים בבית ולא ידעתי שאלה הם הימים האחרונים איתך.

אבל אני רוצה לספר לך על כל הטוב שאתה עדיין מחולל בעולם. אבא הקדיש את ספרו החדש לך. ויש הרבה שמחה עם אחיך. מזמור קושרת קשר לחיים עם שקד, ואני בטוחה שהיית אוהב את שקד מאוד. עשור ועדי עושים חיל בלימודים. משגב חזרה מטרק ארוך בארה”ב בו היא ראתה ולמדה המון. הם כולם נותנים לנו הרבה שמחה למרות שהשמחה היא לא שלימה כי אתה לא איתנו.

לפני כחודש ישבנו בישיבה של רכזי “נאות למידה”, שעזרנו להקים לזכרך. היום, השם “נאות” מוכר למספר רב של תלמידים המקבלים תגבור בלימודים בזכותך ובהשראתך. הרכזים שפגשנו הם מסורים, מאוד רגישים לתלמידיהם, ומעריכים את המורשה שלך.

כל מה שאני עושה היום בעצם בא בזכותך. למדתי ממך מה זה לתת עם כל הלב ובלי תנאים ואני מיישמת את זה בהתנדבויות. בכל פעילות דמותך עומדת לפני. אתה הפרח בגני כשאני יוצאת לטפל באדניות במרפסת. שם אני מרגישה אותך כל כך קרוב.

בזכותך גם זכינו להיכנס למעגלי חברים חדשים השותפים לנו למסע. בחודש יוני אסע לפולין במסגרת משלחת “עדים במדים” של צה”ל. חשוב לי מאוד לעשות את המסע הלא קל הזה, מסע שאתה גם עשית. בזה—כמו בכל הפעילויות שלי, אני רואה איך החיים שלי מצטלבים עם החיים שלך. תדע שהצבא וחטיבת גולני בפרט, שכל כך אהבת ובה היית כל כך גאה לשרת, עוטף אותנו באהבה. בזה הצבא גומל לך טובה—אתה גם היית רגיש מאוד לחבריך החיילים. בליל הסדר לפני שש שנים, הערב האחרון שהיית איתנו, דאגת לציין שבזמן שאנחנו יושבים בשולחן, יש חיילים שעומדים במשמרת ויוצאים למשימות, וחשוב לזכור ולהזכיר אותם.

בכל זה, אתה מקרין לנו קרן אור בתוך הגעגועים. בכל זה אנחנו חשים שאתה עדיין עמנו. המאבק שלי לקבל את החסר, התהום שנפער כשהלכת, הקושי לקבל שאת שליחותך עלי אדמות סיימת אחרי עשרים שנה, הוא קשה. נשגב מבינתי להבין.

רק בקשה קטנה אחת. תבוא לבקר אותי בחלום. אנתה עומרי.

1 thought on “Ilana’s Eulogy for Niot, Six Years / הספדה של אילנה לנאות אחרי 6 שנים

  1. I can only cry…. I love you dearest Ilana, and dear Haim.I am deeply thankful for your warm friendship!! I can say in total honesty: my life in this difficult and often so sad country has become better, richer since I have known you and you have adopted me!!!!! Ad Mea we Esrim!!!!

Leave a Comment