דברי חייםדברי אילנהדברי עשורדברי משגבדברי עמוס גרינוולדדברי סא”ל אבינעם סטולוביץ, מפקד גדוד גדעון
דברי חייםנאות, היית גיבור כבר מהיום שנולדת עם חבל הטבור כרוך סביב צווארך. מיום זה הקדוש ברוך הוא לא הפסיק לנסות אותך. ובכל ניסיון עמדת לא רק בגבורה אלא גם בשמחה. לא ראיתי מעולם גיבור כל כך רגוע ושמח בחלקו. התמודדת עם קשיי קשב וריכוז וליקויי למידה. לתקופת מה היית כעוס ומתוסכל ובטוח שכל העולם נגדך. אבל לאט לאט, עם הרבה עזרה ותמיכה מאיתנו וממורים ואנשי מקצוע נפלאים, למדת להתמודד ולהצליח. יגעת והצלחת, ועם ההצלחה באו הביטחון העצמי ושמחת החיים. אף פעם לא האשמת ולא התלוננת, לא נגד אדם ולא נגד שמיים. היום אנחנו הולכים בעקבותיך ומקבלים ומתמודדים עם הדין הקשה. הפלא הגדול במשפחתנו הוא שכל אחד מארבעת הילדים ניחן בכישרונות ומעלות ייחודיים. אף אחד לא מודד את עצמו מול אחיו. הדבר ניכר במיוחד ביחסיך עם אחיך. אחים קטנים רבים מרגישים צורך ללכת בעקבות אחיהם הגדולים. אבל כשהגיע תורך להתגייס, בכלל לא התעניינת ביחידה של עשור. החלטת ללכת לגדודים בגולני—לא מפני שלא האמנת ביכולות שלך אלא כי האמנת שזה המקום שבו תוכל לתרום את מיטבך. ברגעים של תסכולים, כשהיית קטן, הייתי מזכיר לך שגם משה רבינו היה ילד שלישי במשפחתו, עם אח ואחות שונים ממנו בכישוריהם ואישיותם. שאבת מכך הרבה כוח. בפרשת השבוע של שבת חול המועד שקראתי אתמול ליד מיטתך בבית חולים, אותו משה, האח הקטן עם קשיי הדיבור והילדות המאוד לא פשוטים, עומד בפני הקדוש ברוך הוא על פסגת ההר ומבקש לראות את כבוד ה’. וה’ עונה לו: “וַיֹּאמֶר, אֲנִי אַעֲבִיר כָּל-טוּבִי עַל-פָּנֶיךָ, וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְהוָה, לְפָנֶיךָ; וְחַנֹּתִי אֶת-אֲשֶׁר אָחֹן, וְרִחַמְתִּי אֶת-אֲשֶׁר אֲרַחֵם.” באותה תפילת בוקר חיפשתי בפרקי התהילים של פסוקי דזימרה את הפרק המדבר אלי ביום הנורא הזה שבו הלכת מאיתנו. ולא מצאתי את נאות לא בדברי הניצחון והמלחמה ולא בשבחי בורא ההרים והימים. היית חייל גאה אבל חייל של אחווה ורעות ושמחה ולא של ניצחונות. מצאתי אותך בפרק הקטן בסוף דברי השבח והלל ועם מילים אלה אנחנו נפרדים מהגיבור שלנו, מלא השמחה: דברי אילנהמִזְמוֹר לְדָוִד: יְהוָה רֹעִי, לֹא אֶחְסָר. נאות, אתה חסר לנו. יש לי ארבעה חדרים בלב וכרגע השארת אחד ריק, אך במצוותך אמלא אותו. ב בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא, יַרְבִּיצֵנִי; עַל-מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי. לכל מקום יבש הבאת חיים וכל רגע קשה היית נינוח. ג נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב; יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי-צֶדֶק, לְמַעַן שְׁמוֹ. שובב היית, עם לב זהב. ד גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא-אִירָא רָע– כִּי-אַתָּה עִמָּדִי; הלכת מאיתנו אבל אתה נשאר תמיד איתנו. שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ, הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי. אנחנו מוצאים נחמה בצוואה הלא כתובה שהשארת בנפשינו—צוואה של שמחת חיים ואהבה. ה תַּעֲרֹךְ לְפָנַי, שֻׁלְחָן– נֶגֶד צֹרְרָי; בחייך הקצרים דישנת אותנו ומלאת אותנו באישיות המיוחדת שלך. ו אַךְ, טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי– כָּל-יְמֵי חַיָּי;
דברי עשורנאות, אחי הקטן. נאות, אני מבטיח שאני אעשה חשבון נפש ואני אזכור אותך על ידי כך שאאמץ את תכונותיך. ברוך דיין האמת, מעבר לכך שהעמדת את משפחתי בניסיונות הרבה, בראת משפחה חזקה ומגובשת שתעמוד בעז גם אל מול משבר זה. ועתה מת, למה זה אני צם, האוכל להשיבו עוד, אני הולך אליו והוא לא ישוב אלי. ה’ נתן, ה’ לקח, יהי שם ה’ מבורך.
דברי משגבאחד השירים האחרונים ששמעת היה “אם יש גן עדן” של אייל גולן הקשבתי עוד פעם ועוד פעם לשיר איתך ובלעדיך בבית חולים ואני רוצה להקריא את השיר. “יש רגעים נגמרות לי המילים רק הראש מלא תמונות רעשים ודמיונות. רגעים נגמרים ההסברים רק הלב עובד שעות לכסות את הדמעות. אם יש גן עדן או מקום מסתור עכשיו חבקי אותי ואת פצעי וקחי אותי אליו. קורא לך אמא …” נאותי אני כל כך מתגעגעת אליך רק להחזיק לך את היד הגדולה והחמה שתמיד נתנה לי כח להמשיך ולא ליפול גם אם היד הזאת הביאה לי כפות הכל היה מאהבה מי יתן לי את הכח עכשיו אם לא אתה להמשיך הלאה בחיים אם אפשר לקרוא לזה ככה? בנסיעה הביתה מליל הסדר היינו רק אני ואתה ושאלתי אותך מלא שאלות על הצלילה. מה עושים? ואם זה כיף? ומה עושים במצב מסוכן? אתה ענית עם ניצוץ בעיניים: “אל תדאגי זה סתם שטויות פשוט צריך להזהר, זה הדבר הכי כיף שעשיתי בחיים. יום יבוא ואת תצללי ואז תביני מה זה כיף יצעירה ולא משנה מה הייתה השיחה שלנו תמיד הוא היה מסיים בצעירה. צחקנו קצת ואז אמרתי לו “למה בן כמה אתה?” “אני בן 20!” שנינו הסתקלנו אחד על השני והוא אמר “ואו אני כבר זקן!” ותפחתה לעצמך על החזה. המשפט האחרון שאמרתה לי היה משגב בלי שטויות ויצאת עם עמוס מהבית. עמוס סיפר לי שכשיצאתם אמרתי לו: “אחי אני לא יודע מה לעשות, משגב תפסה את עצמה בידים הולכת למכינה עושה בגרויות אבל היא עדין מעשנת. מה אני אעשה?” אני מקווה שאני לא איכזבתי אותך, אני מקווה שידעת שאני אוהבת אותך גם אם לא נתתי לך את המחשב. אם לא אני אגיד את זה עכשיו: נאותי אני כל כך אוהבת אותך ומעריצה אותך אתה ההיית הדמות שתמיד רציתי להיות ועדין רוצה להיות תן לי את הכח, תן לי את הטוב לב, תן לי את האהבה שתמיד חילקתה, תן לי את העוצמה. אניאיסיים ואומר: תן עוד לילה אחד לישון איתך כמו שהיינו קטנים על אותו מזרון עם הג’רפות, רק לילה אחד ואני מחזירה אותו. אלוהים בבקשה, אני מתחננת, הלכת יותר מידי מהר ואני מתגעגעת, לא ניפרדתי כמו שצריך. תשמור עליו שם למעלה הוא בן אדם נעלה. הוא מלאך שנשלך למשפחה ולחברים. הוא מן הסתם יגיד לך, “אני אשמור עליך, יא צעיר!” נאות שיהיה לך טוב למעלה אל תשכח אותנו ואנחנו לא אותך זה בטוח. תשמור עלינו, עלי במיוחד יש לי נטייה לעשות שטויות בדיוק כמוך. אז תעשה מאמץ ותשמור עלי תהיה שם כשאני אצטרך אותך ברגעים הטובים והרעים. אני רק רוצה להגיד משפט אחרון, אני מבקשת, אני מתחננת תלכו להורים שלכם לאחים שלכם לילדים שלכם גם אם זה משהו שהוא מובן מאליו, ותגידו להם כמה הם חשובים לכם וכמה אתם אוהבים אותם. גם אם הם יודעים תעשו אם זה. אני כל כך מתחרטת שמישהו לא אמר לי להגיד לו, כי אני כל כך אהבתי אותו, נאותי אני אוהבת אותך………
דברי עמוס גרינוולדנאות אחי היקר,
דברי סא”ל אבינעם סטולוביץ, מפקד גדוד גדעוןמשפחת ויצמן היקרה, בכאב עמום ותחילתו של געגוע אין סופי נאות הגיע אלינו לגדוד לפני מעט חודשים ואף שהזמן ששהה קצר, הרושם שהשאיר גדול ומשמעותי עבורנו. אני מודה כי לא כל שיחה של מג”ד עם חייל שעולה לגדוד זכורה לי בצורה ברורה, אך השיחה עם נאות הרשימה אותי במיוחד. בשיחה פגשתי בחור צנוע, מלא טוב, היודע להסתכל על החיים במבט של עין טובה, לפרגן ולהודות למפקדיו וחבריו. אך התכונה הבולטת ביותר שנפגשתי עימה הייתה כוח הרצון שבו. ואכן בשיחותיי עם מפקדיו בסוף השבוע האחרון הדגישו כולם את כוח הרצון הגדול שהיה לנאות. בנאות היו כוחות אדירים ותכונות נדירות אך דרכו בצבא לוותה בקשיי פציעה בברך שלא הרפתה ממנו. בשתי שיחות שהיו לנו הוא הביע את רצונו להיות לוחם ומפקד ולהתגבר על הקשיים הרפואיים בכל דרך. בנסיון לתת לו זמן החלמה הגדרנו שיהיה תקופה בפלגה מבצעית במנוחה מבלי לבצע אימונים. נאות לא היה מסוגל לעמוד מהצד ולראות את חבריו מתאמצים וביקש להשתתף בכל אופן באימונים. משראינו כי הוא לא באמת במנוחה החלטנו שצריך להוציא אותו וגם את זה הוא קיבל בבגרות ובצניעות. חבריו של נאות ומפקדיו מספרים על הרעות שאפיינה אותו ואת הדגש המיוחד של החיבור והתמיכה בחיילים בודדים שהיו עימו בפלוגה. הרב קוק בספרו אורות התשובה כותב: “הרצון הטוב הוא הכל וכל הכישרונות שבעולם אינם אלא מילואיו”. אכן מלא היה נאות ברצון לעשות טוב ובכוח רצון להתגבר על כל קושי ורצון זה הביא לידי ביטוח כישרונות מיוחדים ונדירים. משפחת ויצמן, בדרככם האצילה מעניקים אתם חיים ומנוקדת המבט שלנו ממשיכים אתם את דרכו של נאות. ננסה אנו חבריו ורעיו בגדוד לקחת עימנו פיסת חיים מדרכו מערכיו ומכוחותיו ובכך נהיה גם אנו ממשיכים את דרכו. אני מודע לכך שימים קשים עוד לפניכם אך דעו כי אנו חיילי ומפקדי הגדוד מחבקים אתכם ההורים והאחים וראוים בכם חלק בלתי נפרד ממשפתנו, משפחת גדעון. נעמוד לצדכם בכל שידרש. מי ייתן ולא תדעו עוד צער. |